בית סחל"ב- סיעוד חם לקשיש בביתו

מאת שולה אבישר

כשהקימו את גשר ב-1924, איש לא חשב על בעיות בריאות. המייסדים היו צעירים ומלאים באידיאלים. העבודה הקשה, תנאי המגורים הגרועים, השרב ויתושי הקדחת גבו מחיר מצעירים אלו. לא היה רופא בקרבת מקום. החולים נכנסו לאיזולציה (בידוד) ובלעו כינין במקרה של קדחת. החולים הקשים נשלחו לבית החולים בעפולה. המבריאים נשלחו לטבול במי "חמי טבריה" בעלי סגולות הריפוי, או לבית הבראה בהרי ירושלים. מדי 8-10 חודשים ביקר רופא בגשר ובדק בעיקר את הילדים.

כאשר עברו מגשר לדלהמיה (אשדות יעקב) בשנים 1937-8, יוחד חדר אחד בבנייני המגורים למרפאה. החובש נתן מענה (פחות או יותר) לנגעים השונים. רופאים מבית החולים עפולה הגיעו לעיתים נדירות כדי לבדוק את אוכלוסיית הקיבוץ. חדר המרפאה והחובש לא נתנו תשובה הולמת לצרכי החברים והילדים.

בשנת 1942 נחנכו "חדרי החולים" – בניין שאליו הגיעו החולים המבוגרים והילדים. חברות מסורות טיפלו במאושפזים. לאחר הפילוג ב-1951 נשארו "חדרי החולים" בשטח של אשדות מאוחד. בשנת 1957 נבנתה אצלנו מרפאה חדשה, שהייתה פתוחה כל ימות השבוע.

השנים עברו. האוכלוסייה הזדקנה. מספר המקרים הסיעודיים הלך וגדל. בשנת 1984 שופץ הבניין המרכזי ב"חדרי החולים" ובתי הרביעיות (הפעוטונים) הסמוכים, שהתרוקנו מילדים. התגבש צוות טיפולי מסור ומקצועי.

בשנות ה-90' נבנה אגף חדש. השם שהוענק אז לבניין היה "בית סחל"ב" – סיעוד חם לקשיש בביתו. החוסים בבית סחל"ב ובשלוחותיו זכו לטיפול מסור, לחוגים שונים, לתעסוקה בסדנה, למסיבות בחגים ולקבלות שבת. ילדים מהגנים ומבית הספר היסודי באשדות ביקרו שם באופן קבוע וחגגו איתם לא פעם.

עם הזמן, בשל שיקולים כלכליים הוחלט להכניס לבית הסיעוד חוסים מחוץ לאשדות. גם הם נהנו מהיחס הטוב והחם שקיבלו שם.

ההפרטה המלאה והצורך להביא רווחים- הקשו על אחזקת בית סחל"ב והוחלט על סגירתו. חברי אשדות שנזקקו לטיפול סיעודי, נשלחו לבתי סיעוד בקיבוצים אחרים.

בשנת 2019 נחתם הסכם עם חברה חיצונית (בשיתוף עם יחידת הבריאות של המועצה) על בניית בית סיעוד אזורי במבנה ובשטח של מה שהיה הבית הסיעודי שלנו. חברות וחברי אשדות מאוחד יוכלו להיכנס לבית הסיעוד כשיפתח. הלוואי ויזכו למשהו מהיחס החם והטיפול המסור, שניתנו בעבר בבית סחל"ב.

דבר העורכת: 

ניצני חדרי חולים/בית סחל"ב החלו לקראת 1980 בתקופת כהונתה של שושנה ספנסקי כרכזת בריאות אשר בנחישות פתחה את הבית הסיעודי תחת ניהולה של חנה רוזנווסר.

הבית התפתח והתמקצע בהדרגה.

איכות הטיפול והשם הטוב של בית סחל"ב נוצרו הרבה בזכותה של מי שניהלה אותו רוב השנים- גאולה לוין, אשר יחד עם יונה ונטורה ומשה בוהדנה המסורים- היוו את הגרעין הקשה, הצוות הקבוע של המקום אשר נתן את הטון והשרה את האווירה אשר הייתה אופיינית כל כך למקום.  

במהלך השנים השתלבו בעבודה בבית סחל"ב חברים/ות מאשדות, בני/ות משק, נוער, עובדים/ות שכירים ואפילו מתנדבים/ות מחו"ל ובני/ות גרעין נח"ל בתקופה שעוד היו כאלה. 

אלה