מזיכרונותיו של דוד (דודיק) גולדשמיט ז"ל- נהריים
דבר העורכת: דודיק הוא אחד מילדי גשר הראשונים. כידוע, מקורה של אשדות יעקב בגשר.
הוא העלה חלק מזיכרונותיו לכתב והם מספרים את דברי הימים של אשדות כפי שחווה אותם.
לאחרונה נפטר דודיק (15/10/2019). כשבועיים לפני יום הולדתו ה-93.
בימים אלה, עומדת על הפרק החזרת נהריים כחלק מהסכם השלום עם ירדן.
כך כתב דודיק על המפעל בנהריים מנקודת מבטו ומחוויותיו של ילד בגשר הישנה.
יהי זכרו ברוך.
על הקמת המפעל הזה נכתב ופורסם חומר רב מכל זווית אפשרית. אין ברצוני להכביר עובדות על הקמת המפעל הגדול הזה.
אני רק מנסה לתאר את השפעת הקמת נהריים על חברת הילדים בגשר, ואני ביניהם. שנות הבניין של נהריים הקבילו לשנות הילדות שלנו ושלי. אני מספר כאן את הזכור לי כילד קטן.
זכור לי אגם נהריים שהתמלא במי הירמוך עד שמלא על גדותיו. אני זוכר את המוני הפועלים העובדים עבודה קשה.
בזיכרוני עולים כמה טיולים למפעל.
כל המכונות, המנופים, הבאגרים החופרים, הקטרים הקטנים הגוררים אחריהם קרונות קטנים, כל המולת העמל והיצירה הותירו בי רושם עז. פעם אחת, בטיול לנהריים, טיילנו בין כל המכונות והקטרים. ראיתי על הארץ, מונח ופרוש, חוט חשמל וקבועות בו מנורות חשמל. כמה בתי מנורה היו ריקים, ללא נורות ואני, ברוב טיפשותי, הכנסתי אצבע לתוך בית מנורה וידי נזרקה אחורה וחשתי כאב עז- פשוט קיבלתי מכת חשמל. ושוב שיחק לי מזלי וכלום לא קרה לי.
בזיכרון מעורפל אני זוכר את השיטפון הגדול של הירמוך. איך סכר האגם היה בסכנה. כשנחנך מפעל החשמל טיילנו וביקרנו בלב ליבו של כל המערך הגדול הזה – בית הטורבינות. אולם הטורבינות היה מרשים מאד. שלוש טורבינות היו קבועות ברצפה. בשלושה צינורות גדולים, נפלו המים מהסכר למעלה והפעילו את הטורבינות. כל האביזרים נצצו והבריקו. התרשמתי מאד ואני זוכר זאת עד היום. במלחמת העצמאות הכל נהרס ושובת עד היום. גם סיפור נהריים וגורל העובדים בה ידוע ולא אוסיף עליו דבר. ברצון רב הייתי מוכן לבקר כעת במפעל. גם עם ילדי נהריים היה לנו קשר ואני זוכר כמה מהם עד היום.