נוף ילדות

מאת אלה תמיר עציוני

"ב-1962 לפני 55 שנים, ניטע מטע התמרים בצדו הדרומי של כביש הכניסה לקיבוץ. בימים אלה נעקר המטע, ונחשף הנוף מערבה אל רמת סירין.
השטח שפונה מיועד לגידול בננות וכחלק מאכשרתו תיזרע בשנתיים הקרובות חיטה."
(מתוך עלון אוקטובר 2017 מדור "עדכוני הנהלה")

מטע התמרים בכניסה לקיבוץ היה קיים עוד לפני שנולדתי, כך שלמעשה מבחינתי היה שם תמיד וביחד עם הבוגנוויליות, "הר המחר" ושדרת עצי הפקאן אשר נטע יעקב שור ז"ל*- היוו את תמונת הנוף הראשונה שרואים כאשר נכנסים לאשדות. מה שהיה מכונה בפי המקומיים "הר המחר"- הוא מחצבה ירדנית על הר הגלעד ממזרח לאשדות וממול לכניסה אשר ציירה את אותיות המילה "מחר".

בחזרה מכל טיול שנתי וקייטנה, מכל נופש וביקור משפחה, קיבל אותנו הנוף הזה בברכה.
"הבאנו שלום עליכם" בטיולית שהושר בהתרגשות אמתית של חזרה הביתה. 
הנוף האהוב והמוכר ליווה אותי גם בבגרותי בצאתי ובשובי ממסעותיי. 

עצי הפקאן- חלקם נגדעו ומתו, חלקם עברו גיזום וזאת בשל מחלה שפקדה אותם. אותיות "המחר" על ההר איבדו את צורתן ועכשיו- גם מטע התמרים נעקר.

לקחתי לי כמה דקות כדי להתאבל על נוף ילדותי שחלף ועבר יחד עם חלקת עצי התמר.

מטע התמרים שנעקר משקף בעבורי את הקיבוץ המתחדש. 
הנוף המטופח בכניסה לאשדות משלב ישן עם חדש- הבוגנוויליות הנצחיות יחד עם עצי הפקאן שהתאוששו, עצי פקאן חדשים שניטעו, רצועת הדשא המוריקה, רמת סירין המרשימה ובקרוב גם שדה חיטה. לא נשכח גם את תחנת הדלק החדשה.
זהו נוף ילדותם של הילדים החדשים.

ההר בלי המחר במקומו נשאר, היום הוא המחר של העבר.

* סיפורו של יעקב שור הגנן המיתולוגי- "הגן הקיבוצי בכל יופיו"- מופיע במדור זה.