סיפורו של ברוש
מאת מיכה תמיר
בהתחלה הוא לא היה.
ב-1952 החלה בניית שכונות מגורי החברים באשדות מאוחד. כך נראו שורת הבתים והדרך למועדון (שאז טרם נבנה). (ראה תמונה)
הגנן המיתולוגי- יעקב שור, נטע בין שאר הנטיעות, ברושים ליד הקירות המערביים של בתי המגורים. חסרות תמונות של שלבי נטיעת הברושים ושאר העצים.
מכל מקום העצים צמחו ושגשגו.
במלחמת ההתשה באזורנו, שהתרחשה בין השנים 1968 ל-1970, ספג הקיבוץ הפגזות רבות.
ערב אחד היו שתי פגיעות ישירות. פגז אחד פגע בברוש ופצעו. רסיסים מאותו פגז חדרו את קיר הבית ופצעו קל את רחל בושבר ז"ל.
הפגז השני פגע בקיר חדר האוכל, במקום שלאחר מכן הפך לפינת השירותים, הכיורים וברז הסודה.
דרכם של ברושים היא צימוח סימטרי. אין הם נוהגים להצמיח ענפים צדדיים. אך אותו ברוש צימח ממקום פציעתו ענף שחרג מהסימטריה הברושית. הענף התפתח לכוון הבית ולצופה המשוחד נראה היה כאילו הוא מקיים מערכת יחסים עם הבית, ואפילו נזהר שהענף החריג לא יפגע בגג. (ראה תמונה)
וכך הוא ניצב לו שם שנים. ההולכים בדרך קיבלוהו כמובן מאליו ועסקו בענייניהם.
וגם כשנחנך לפני עשור גן השעשועים, קלטה המצלמה את אותו ברוש, שאם היתה לו יכולת הבעה בוודאי היה שמח. (ראה תמונה)
ואז הגיעה הסופה האחרונה.
גזעו הוותיק של העץ לא עמד בלחץ הרוח הצפונית ונשבר תחתיו. אך גם בנפלו, הטיל את עצמו הצידה כדי שלא ייפגע הבית. (ראה תמונה)
רק הדגל שנותר נוטה על עמוד התאורה הסמוך, כאילו הצדיע לעץ הגדוע. (ראה תמונה)