יוצר הגן הקיבוצי בכל יופיו

מאת שולה אבישר

מי ייתן...

מי ייתן והייתי                          אבן – שורשיו,              הצמרת לה נפש,
בבוא פקודתי,                         פרחה נשמתם -              ושיר לה ירוק –
כעץ זה אין קץ לו                   מריח מימיך                   ובין עפאיה
קשוב לתרועתך...                    תפרח צמרתו.                עננים יקננו.
                                                                              
משה בסוק, אשדות מאוחד  

ביום ג‘, 25.12.2018, בשעות הבוקר נערך כנס בספרייה-מוזיאון שלנו. הכנס היה מוקדש לתרומתו הגדולה לנוי הקיבוצי של יעקב שור ז"ל. הגיעו לכנס מעל 60 אנשים- ארכיונאי העמק, משפחתו של יעקב שור, חברים מאשדות מאוחד ומאשדות איחוד, אנשים נוספים מהעמק ומחוצה לו. יוזמי הכנס ומארגניו היו שאול ינאי, ארכיונאי אשדות איחוד, רות שדמון ושולה אבישר. התוכנית כללה קריאת קטעים על יעקב, מצגת על פועלו וסיפורי בני המשפחה. הכנס הסתיים בסיור בדשא האבוקדו של המאוחד ובשדרת הפיקוסים באיחוד.

יעקב היה חלוץ בבניית הנוי הקיבוצי. בקיבוצים רבים בארץ תוכנן הנוי בהשראתו. אנחנו, הדור השני באשדות, זוכרים את דמותו התמירה המשוטטת ברחבי המשק ודואגת לשלומם של העצים, השיחים, הפרחים והדשאים. ידענו- כשיעקב שור בסביבה, אסור לשחק כדורגל על הדשא וחייבים לשמור על הנוי!

יוסף בן ערב, ממייסדי ארגון הגננים בארץ, ספד ליעקב ליד קברו:
"רגילים לכנות את הגננות בשם מדחום התרבות. במקום שיש פרחים- יש תשומת לב, עליצות, התחשבות בזולת. בקיצור, יש הרגשת בית. טעות היא לחשוב שהצמח אילם. אדרבא, ביד מבינה נוכל לדובבו. הוא יוכל לספר על אודות עברו, על אודות הארץ שבה חיו אבותיו הקדמונים וכן על אודות בני האדם שטיפחוהו באהבה.
יעקב חוזר לאדמתו הברוכה של העמק הזה, אך אישיותו ותורתו ימשיכו לחיות באלה שזכו להיות תלמידיו וחבריו ורבים אחרים, שנבטי פועלם בגן צצו מהזרעים שיעקב שור זרע באדמה זו. בכל פועלו המקצועי, במעשה וברוח, ראוי הוא להיות לנו למופת. אנו כולנו זקוקים למופתי אנוש שיאירו את דרכנו.

מכל קצות תבל באים ומתפעלים מייחודו הנפלא של הכפר הקיבוצי היושב בתוככי פארקים. הרעיון המקורי הזה – שלו יש חלק נכבד בהיצמדות אנשים למקומם – נולד במוחו של החלוץ יעקב בראשית שנות השלושים, מפועל ידיו לבש גזעים, צמרות ומרבדי ירק רעננים.
בשנה הראשונה לעלייה על קרקעות דלהמיה כתב יעקב שור:
"תוכנית גן הנוי מתכוונת ליצור מצע ירוק לכל שטח הנקודה שלנו. תפקידה של כל תוכנית הוא להתאים את עצמה לנוף הסביבה, להשלים אותו ולהתמזג איתו בהרמוניה אחידה. אין דבר אשר יהלום יותר את המישור רחב הידיים של דלהמיה מאשר שטחי דשא גדולים ופתוחים לארבע רוחות השמיים. את הדשאים מקיפות ערוגות נוי של שיחים ופרחים בסביבה הקרובה לבתים וכן שדרות של עצים מצילים."
מניין היו ליעקב הראייה הזאת לעתיד והכוח להגשמה? הם הגיעו ממזיגה נפלאה של רוח ותבונת כפיים, אהבת הארץ ועמה, הבנה עמוקה של תהליכים הנסתרים ברגבי האדמה ובעורקי הצמחים, בנוסף לתחושה יסודית של צרכי החבריה ויעדיה. 
יעקב שור ייזכר כיוצר הראשון של הגן הקיבוצי בכל יופיו. ראוי שיועמד בשורתם המכובדת של יוצרי ערכי הסגנון."

יהודה קלוויר ז"ל, מראשוני אשדות, סיפר עליו:
"אשרי האיש הזוכה בחייו להערכה ולהוקרה על דמותו ופועלו. יעקב יצר במו ידיו מפעל לתפארת המנציח את אישיותו בתוכנו, תוך הוקרה על יוזמתו ומסירותו. גן הנוי הפך למפעל חייו. גיוון שטחי הדשא עם פרחים, שיחים ועצי פרי: תמרים, זיתים, פקנים ואבוקדו- בו ראה את היופי שבטבע.
גם בשנים האחרונות לחייו, למרות בריאותו הלקויה, מצא סיפוק בעבודתו החלקית בנוי. תמיד ציין, שלמרות עייפותו הפיסית מוצא הוא תוכן ועניין בשטחי הנוי. כזה היה נוף חייו."

ביובל השבעים לחייו סיפר יעקב שור:
"דרכי אל הגננות- מאז דרכו רגלי על אדמת הארץ זכיתי להיות בין מכונני עפרה ומשני נופה בעצם ידי, ולו רק בפינות אחדות, ובראש ובראשונה- בעמק שלנו. כמו שנאמר בשירה של רחל: "רק שביל כבשו רגלי.."
משחר ילדותי זוכר אני את עצמי כ"חריג ויוצא דופן" בהתעסקי בגינה שבחזית ביתנו. רגילים היו לראותנו בנוברי באדמה, זורע ושותל. כמובן, מצאו שעיסוק זה אינו יאה לנער יהודי, בן למשפחת רבנים, חזנים מלמדין וכיו"ב.
מייד עם בואי ארצה הגעתי לפלוגת טבעון. שם למדתי ראשית דעת בהליכה אחרי המחרשה, בזריעת גרעיני חיטה לתוך הרגבים שנפתחו בחריש. הצטרפתי לקבוצת גשר ומאוחר יותר לדלהמיה, כיום אשדות יעקב. כאן, בעמק הירדן, נפגשתי עם משפחות חקלאים מובהקת, אנשי מעשה וחזון. כל אחד מהם מבנוי העמק הנפלא שלנו וממעצבי דמות נופו – המשקי, החברתי והתרבותי. הם שימשו לי דוגמה ומופת. הצטרפתי לחבורת משני הנוף ויוצרי איכות חיים ואיכות סביבה אחרות, טובות יותר, אנושיות יותר, שאותן נוריש לבנינו אחרינו."

אנחנו נוטים לשכוח את תרומתם של הראשונים לחיים הקיבוציים. בני הדור השלישי והרביעי, שלא הכירו את בוני הקיבוץ, בוודאי אינם מודעים לתרומתם הגדולה לחיינו. מדי פעם צריך לחזור ולהזכיר  את האנשים הנפלאים האלו, שרוב מענייניהם היו נתונים לבניית המפעל הציוני הגדול- הקיבוץ.
יעקב שור, "מר נוי", היה אחד מאנשים אלו. הנוי בקיבוצים ברחבי הארץ הוא מורשתו לדורות הבאים אחריו.