ההאנגר- חיל האוויר בחיתוליו היה באפיקים ובאשדות יעקב!

מאת מיכה תמיר

האנגר: מבנה סגור המשמש לאחסון ולהרכבת כלי טיס.


ביולי 1936, בעיצומם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, הקימו הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי והסתדרות העובדים את חברת התעופה העברית הראשונה - "אווירון". מספר גורמים חברו לזירוז ההחלטה על הקמתה: פרוץ המאורעות בארץ ב-1936, התרחבות הפעילות התעופתית במועדוני הטיס וההד שעוררה נחיתתו של הטייס הפולני דז‘מבינסקי בתל-אביב.
החברה הציבה לעצמה כמטרה הקמת בית ספר לטיס מנועי וקיום שירות אווירי לנוסעים בין תל-אביב, חיפה וטבריה. מטוס טייגר-מות שרכש הטייס הארץ-ישראלי צבי צ‘יזיק באנגליה שופץ והוטס ארצה, ושימש כמטוס אימונים הראשון בקורס הטיס הראשון שקיימה חברת "אווירון".
במרס 1938 נפתח בית-הספר לטיסה של חברת "אווירון" באפיקים שבעמק הירדן, בהדרכתו של מדריך הטיסה האנגלי גריי. לאחר מכן הצטרפו לצוות ההדרכה הטייסים הארץ-ישראליים ארנסט רפופורט ועמנואל צוקרברג (צור), ששימש כטייס וכמדריך הראשי של החברה. ב-20 ביולי 1939 נערך טקס הסיום וענידת הכנפיים לתשעת בוגרי קורס הטיס הראשון של החברה: אברהם מחול, יוסף אופין, יעקב תירושי, יצחק הננסון, יצחק נול, אורי בראייר, יוסף קרופינסקי, אברהם בייטנר ואמיל פוהורילה. במהלך שנות קיומה, הכשירה חברת "אווירון" עשרות טייסים יהודים.
מאוחר יותר, נטלה על עצמה חברת "אווירון" משימות ביטחוניות. מיקום בסיסה של החברה, בעמק הירדן, נועד להכביד על פיקוחם של השלטונות הבריטיים אחר הנעשה במנחתיה ובמחסניה. במהלך מאורעות 1939-1936 סייעו מטוסי החברה ל"הגנה" בפעולות סיור, קישור ופינוי נפגעים. הם אף השתתפו במבצעי הפו"ש - פלוגות השדה, שהוקמו בשנת 1937 למלחמה בכנופיות הערביות במשימות סיור וקישור.

בשנת 1940 קיבלה החברה אישור להפעיל קו תעופה סדיר מלוד לצמח. פעילותם של הקו ושל בית הספר לטיסה הופסקה וחודשה לסירוגין מספר פעמים במהלך מלחמת העולם השנייה. לקראת סיום המלחמה, חנכה החברה קו תעופה נוסף - לוד-חיפה. עם זאת, "אווירון" לא התפתחה לחברת תעופה המסוגלת לקלוט לשורותיה את אנשי צוות-האוויר והקרקע מבני היישוב היהודי בארץ-ישראל, ששירתו בחילות האוויר של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. בנובמבר 1947, כשהוקם "שירות האוויר", מסרה לו חברת "אווירון" את כל מטוסיה, למעט רפיד דו-מנועי. חודשיים לפני הכרזת העצמאות, כשהמצב הביטחוני בארץ הלך והדרדר, מסרה חברת "אווירון" את אחרון מטוסיה ל"שירות האוויר".

הערות מיכה:
 1. אברהם מחול ויוסף קרופינסקי (מקורס הטיס הראשון) היו חברי אשדות יעקב.
 2. ב1939, נדרשה הקצאת שטחים לבניית האנגר ומסלול להמראות ונחיתות. מאחר וקיבוץ אפיקים לא  היה מוכן להקצותם, עברה חברת אווירון לאשדות יעקב ובנתה כאן האנגר למטוסים ומסלול אדמה להמראות ונחיתות. ההאנגר והמסלול נבנו מחוץ לגדר בצפון אשדות (לפני הפילוג היה גבולה הצפוני של אשדות בקו הברושים שמדרום למוזיאון. לאחר הפילוג נכלל השטח באדמות אשדות מאוחד). 
ההאנגר נבנה במקום שהיום עומד ביתם של איציק כהן, דפנה והשכנים. המסלול עבר פחות או יותר מאחורי הבית הלבן  (כץ וישראלי) ובחזית בתיהם של שמעוני הס ותמיר אלגריסי, והמשיך דרך המקום בו יש היום שער והיגיע  עד לכביש 90.
3. לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר פעילות חברת אווירון יצאה מאשדות, החל הקיבוץ להשתמש בהאנגר לצרכיו. נבנו ספסלים, נתלה מסך גדול והמקום הפך לאולם הקולנוע המקומי. כמו כן התקיימו בו התכנסויות גדולות ובשעריו באו גדולי מנהיגי התקופה. 
4. לאחר הפילוג נכלל ההאנגר בשטח אשדות יעקב מאוחד, אשר המשיך להפעילו כבית קולנוע ומרכז התכנסויות. בשנות ה70 נבנה בית דוידקה והפעילות התרבותית עברה אליו. ההאנגר הפך למחסן חירום של טנקים למספר שנים, עד שהטנקים נמכרו וההאנגר עמד בשיממונו עד שבשנות ה90 התעורר הצורך לפנות את שטח ההאנגר לצרכי בנייה למגורים. מזכיר הקיבוץ פנה לחיל האוויר, שקפץ על המציאה ופרק והעביר את ההאנגר למוזיאון חיל האוויר בחצרים– שם הוא ניצב בגאון עד עצם היום הזה.

הקליקו לצפייה באלבום התמונות המלא