הלול

מאת שולה אבישר

בשנת 1935 נבנה בדלהמיה (אשדות יעקב בעתיד) הלול הראשון. הוכנסו לתוכו 825 אפרוחים שהובאו מכנרת. כעבור חודש הושלם גם הלול השני, שקלט אף הוא כמות דומה של אפרוחים. כותבת יהודית גריבצקי (שחטר):
"זכינו! הלול הראשון הושלם ונגמר. הלול בנוי בטון, מרווח ומותאם למספר העופות שיימצאו בו. נשמע בו קול חי, ציוץ של אפרוחים שהובאו מכנרת. נאחל לאפרוחים שיגדלו ויתפתחו במשכנם המרווח, ויהיו הראשונים לאלפי התרנגולות הצחורות שתתרוצצנה ותקרקרנה בלולי דלהמיה."                                                       15.2.1935

לאחר הפילוג נבנו 6 לולים גדולים במזרח אשדות מאוחד וכן מדגרה (אינקובטור), ששימשה להדגרת ביצים עד לבקיעתם של האפרוחים. הלול שימש לשתי מטרות: רבייה ופיטום, שיווק ביצי מאכל. 

הוותיקים שבינינו זוכרים את הלילות, שבהם גויסו חברים להעמסת עופות ולשליחתם לשוק. הם עבדו כ-4-5 שעות בלילה, תפסו את העופות ברגליהם, שמו אותם בכלובים, שהועמסו על משאיות. עבודת העמסת העופות נרשמה כגיוס ולא כשעות עבודה. בסופה זכו המגויסים לארוחת לילה טובה, שבושלה על ידי חברה או אחת מבנות החטיבה הבוגרות.  

הילדים אהבו ללכת למדגרה, לאחר שהאפרוחים בקעו מהביצים. הנקבות המשיכו בדרכן "התרנגולית", ואילו מעט מן הזכרים נמסרו לליטופיהם ולמשחקיהם של הקטנים.

לא מעט מהמבוגרים שיצאו לגמלאות, עבדו כמה שעות במיון ביצים בלול.

במהלך גידול התרנגולות התגלו קשיים שונים: מחלות, זיהומים, עליית מחירי המזון, מוות בימי חמסין (הלולים צוננו בממטרות שהוקמו על הגגות. לפעמים, בימי שרב חריגים, הממטרות לא הצליחו לצנן את הלולים במידה מספקת.). כמו-כן היו הלולנים נתונים לחסדי מועצת הלול, שחילקה (או לא חילקה) מכסות לביצים ולפטמים.

במשך השנים התברר, שמבחינה כלכלית כדאי להעביר מכסות מן הלול לרפת. אכן – בשנת 1989 נסגר הלול סופית, והמכסות הומרו למכסות חלב. הבניינים שימשו לצרכים שונים: גידול יענים, מקום אחסון לכלים חקלאיים ועוד. המבנה שבו מיינו את הביצים הוסב לבית מגורים לתאילנדים, שמגיעים לעבוד בבננות.

השנה, 2017, נפתח ליד הבריכה הצפונית לול פרגיות. אלו שמתגעגעים ל"קוקוריקו", יכולים להגיע ולחזות בבעלי הכנף.