מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

מאת אלה תמיר עציוני

מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן הוקם ביוני 1958 ביוזמתם של מאיר ורעיה נחושתן ז"ל לזכר שני בניהם שנספו בנסיבות טרגיות בעודם נערים.

אורי- נהרג במלחמת השחרור בקרב לשחרור העיר לוד, בהיותו בן 17.

רמי- מת מהכשת נחש בטרם מלאו לו 17, כאשר שהה עם בני כיתתו בקיבוץ יראון שבגליל במסגרת פעילות להגשת עזרה לקיבוץ. 

שניהם ניחנו בכישרון גדול לציור, הקמת המוזיאון בקיבוץ על שמם מנציחה את זכרם בדרך ייחודית.

מאיר ז"ל עסק ביציקת נחושת וברזל, בשל עיסוקו היה בקשר עם אמנים בארץ ובחו"ל, שסייעו להקמת המוזיאון ביצירות אמנות ובתרומות.

ביולי 1958- 10 שנים לאחר נפילתו של אורי ו-4 שנים לאחר מותו של רמי- נחנך "בית אורי ורמי נחושתן".

בתחילה היה זה מבנה צנוע בעל אגף יחיד שחלקו שימש להנצחת יצירותיהם של האחים וחלקו האחר להצגת תערוכות מתחלפות.

עם השנים התפתח המוזיאון ונוספו לו אגפים נוספים:
ביוני 1971 הושלם האגף השני, הגדול, יחד עם מחסן לאחסון היצירות.

ב-1986 נוסף האגף השלישי בצמוד לראשון וב-2009 נבנה אגף רביעי הכולל משרד ומבואה.

בסוף שנות ה-60  בצמוד למוזיאון, נבנה המועדון לחבר כחלק אינטגרלי ממנו ועד היום משתמשים בו להתכנסויות ואירועי תרבות שונים שהם חלק מפעילות המוזיאון השוטפת בנוסף לפעילויות הנערכות בו ללא קשר לאלה של המוזיאון.

בשנת 1989, לאחר שהוחלט על כך באסיפת הקיבוץ-  נטלה על עצמה רות שדמון, חברת אשדות, את ניהול המוזיאון ופעלה ללא ליאות כדי להפוך את בית אורי ורמי נחושתן למוסד שהוא היום- מוזיאון לאמנות מהדרגה הראשונה ובית לתרבות חי ופעיל, בעל חשיבות והכרה ציבורית, בעמק הירדן ובקהילת האמנות הישראלית.

ב-2017, לאחר 28 שנות ניהול ואוצרות המוזיאון, העבירה רותי את המושכות למחליפתה, סמדר קרן, היא מנהלת ואוצרת המוזיאון כיום.

בית אורי ורמי נחושתן הינו מוזיאון לאמנות חזותית עכשווית ומתקיימות בו תערוכות המתחלפות אחת לכמה חודשים ובנוסף- מפגשים במסגרת התערוכות המציגות, פעילויות לילדים ונוער ועוד.

כיום מבנה המוזיאון כולל שלוש גלריות לתערוכות מתחלפות, גלריה לתצוגת הקבע ולתערוכות האוסף וגן פסלים בחצר.

ב-2018 נחנך אגף חדש במוזיאון – אגף ספריית ש"ץ, האגף נמצא בבניין סמוך ששימש בעבר כספריית הקיבוץ.

בניין זה משמש כיום כמרכז החינוך של המוזיאון.

בנימה אישית- 

זכורים לי היטב הביקורים במוזיאון כילדה צעירה- אם במסגרת גן הילדים או במסגרת בית הספר היסודי בפעילות יצירתית עם המורה לאמנות. 

החלל המהדהד באולם הגדול הותיר בי רושם גדול. יצירות האמנות השונות והמשונות עוררו את דמיונם של הילדים.
זכור לי במיוחד לטובה מאיר נחושתן ז"ל שתמיד קיבל אותנו בחום ומאור פנים.

לסיפור המלא, המרתק והטראגי על משפחת נחושתן הקליקו- כאן