הרפת

מאת שולה אבישר

הראשונים שבנו את גשר בשנת 1924, חלמו על התבססות ועל התרחבות של משק חקלאי. אחד מסמלי ההתבססות היה בעלי החיים, שכללו: פרות, תרנגולות, עיזים וכבשים וסוסים. בשנים הראשונות של גשר החלו להקים עדר של פרות, ששוכנו בחצרות פתוחות. הגשמים בחורף והשמש הלוהטת בקיץ היכו בשוכנות החצרות האלו, שלא ידעו כיצד להתגונן מפני פגעי מזג האוויר. הפתרון שמצאו החלוצים הדלים באמצעים היה סככות עשויות ממחצלות. הסככות הקלו מעט על הפרות, אך לא היוו הגנה מוחלטת. 

למרות הקשיים השונים עדר הפרות והעגלות הלך וגדל. כשהסתמן המעבר מגשר לדלהמיה (היא אשדות יעקב), אחד הבניינים הראשונים שנבנו בדלהמיה היה רפת משוכללת (במושגים של אז). בינואר 1935 עברו הפרות והעגלות למשכנן החדש. הילדים, שנשארו בינתיים בגשר, כתבו: 
                                
"לרפתנים המאושרים, לעגלותינו החביבות – ברכה לחנוכת ביתכם! עגלות גידלתם ברוב עמל, והעמל היה כלל לא קל. בלי רפת, גג וחצר, בלי ירק, מרעה וחציר. עד שהגיעה העת את הרפת בדלהמיה לבנות. והיום – הוי המאושרים, בדלהמיה נוצרים חיים! חסיה והאפרוחים, ברכה והעגלים, כולנו ששים ושמחים. בשנה הבאה בדלהמיה!  מאת עדר הילדים."    

השנים עברו. אשדות יעקב הלכה וגדלה. נבנו רפתות נוספות. החליבה נעשתה בידיים לתוך דלי, כשהחולבים יושבים על דרגש. החלב נאסף בכדי מתכת גדולים, נשלח לשוק ושימש לצרכי הקיבוץ.
 
רפת א‘, הרפת הראשונה שנבנתה באשדות, שימשה לא רק למגורי הפרות אלא גם כמסתור לכלי נשק. ב"שבת השחורה", ביוני 1946, פשטו חיילי הצבא האנגלי על קיבוצים שהחזיקו בכלי נשק. באשדות, שבה התאמנו חיילי הפלמ"ח, הוסתר לא מעט נשק. את רובו מצאו החיילים הבריטיים, אך "סליק" ראשי, שנחפר מתחת לרצפת רפת א‘, לא נמצא. החיילים המצוחצחים לא העלו בדעתם לחפש נשק מתחת לזבל "המריח" של הפרות.

בשנת 1951 החל הפילוג באשדות יעקב. באשדות מאוחד החלו לבנות רפת חדשה. נבנו חצרות וסככות מרווחות יותר. הרפתנים מדור המייסדים פינו את מקומם לדור הבנים. החליבה ביד פינתה את מקומה לחליבה מכנית. ב-1971 הוקם מכון חליבה חדיש. החלב לא נאסף בכדים כבעבר, אלא הוזרם למכל במכון. מדי יום הגיעה מכלית כי לאסוף את החלב ולהביאו למחלבות. צוות הרפתנים הורכב אך ורק מחברי וחברות הקיבוץ. ילדים ובני נוער, שהיו גאים להצטרף לצוות, שימשו ככוח עזר.

הפרות שלנו קצרו הצלחות: הפרה נאורה קיבלה מדליית זהב לתנובת החלב הגבוהה ביותר בעמק הירדן בשנת 1954. הפרה יעודה קיבלה את התואר "אלופה" בגיל 13 לתנובת החלב בשנת 1956. המבכירה מצוינת השיגה את תנובת החלב הממוצעת הראשונה במעלה בעדרי העמק בשנת 1959. פרות נוספות משוכנות רפת אשדות מאוחד זכו לקבל פרסים. 

מרכיב חשוב ביותר בתנובת החלב הוא המזון שהוגש לפרות. כאן חלו שינויים רבים. בתחילה אוחסנו שקי המזון באסם והועברו לרפתנים. גידולי המספוא הגיעו לרפת משדות הקיבוץ. במשך השנים הוקם מכון תערובת מרכזי בעמק הירדן. הוצבו מכלים לקליטת התערובת מן המכון. בשנת 1975 נרכשה עגלה חדשה, אוטומטית, לחלוקת המזון לפרות. בשנת 1979 הוקם מתקן חדש, משוכלל, לקליטת התערובת מן המכון המרכזי. חבילות הקש נערמו במתבן. בבורות התחמיץ עברו חומרי המזון השונים תהליכים חמצון. נרכש טרקטור מיוחד ששימש לחלוקת המזון כשאחד הרפתנים נוהג בו. בשנים האחרונות הוחלט להעביר את חלוקת מזון הפרות למכון במושב יונתן שברמת הגולן.

ענף הרפת נתקל בקשיים רבים: "משחקים" של משרדי החקלאות והאוצר במכסות החלב; האמרת מחירי המזון לפרות; מחלות שונות, שגרמו לתמותת פרות ועגלות ולירידה בתנובת החלב; חוסר בידיים עובדות ונשירה מתמדת של בני המשק מהעבודה ברפת; התיישנות מכון החליבה, ששוב אינו עומד בתנאים האופטימליים לתפוקת חלב גבוהה; ועוד. למעשה, היום הרפתות במדינה חייבות להיות גדולות כדי לשרוד. 

היום, ראשית שנת 2019, מנהל את הרפת בן הדור השלישי באשדות. ארבעה-עשר עובדים מהווים את סגל ענף הרפת, שלושה חברי קיבוץ והיתר שכירים ועובדים זרים. בחצרות הרפת שוכנות כ-400 פרות וכ-200 עגלות. כמויות החלב הנחלב עומדות במכסות ואף למעלה מהן. מכון החליבה הישן קטן מדי לכמות החלב המופקת. לדברי מנהל הרפת "חייבים להחליפו במכון חליבה גדול יותר". מתנהלים דיונים על מיזוג בין רפת אשדות לרפת נוספת, כדי ליצור תנאים אופטימליים יותר המתאימים למתרחש עתה בישראל.   

בשנת 1924 החלו בבניית עדר הפרות בגשר. מאז חלו שינויים רבים בענף זה. אנו מקווים ומאמינים, שהפרות והעגלות יישארו באשדות יעקב מאוחד עוד שנים רבות וימשיכו להוות ענף, התופס מקום מכובד במשק החקלאי של קיבוצנו.