מאיר ארזי - סיפורו של אברהם בנקל

שמע מפי דליה גרבר ואלי ארזי והנציח בעלון הקיבוץ - חנן כהן

לא ייאמן!

לעולם אבא הוא הגיבור שלך. ככל שהיית צעיר יותר כאשר נפרדת  מאביך, אתה מלקט כתבי יד, תמונות קטנות, שבהן הנצח עומד מלכת, וסיפורים מפה לאוזן, שהזמן שוחק בהם. לעולם לא תדע עד כמה היה גיבור, אולי יעברו שנים. הרבה שנים. הרבה מאוד שנים ותשמע ותדע עד כמה היה.

שמעו סיפור! עין לא תישאר יבשה!

מספרים אלי ארזי ואחותו דליה גרבר עוקבת, מתקנת ועוזרת בסדר האירועים:

"יום אחד אני מקבל שיחת טלפון ממספר חסום. עניתי ושאלתי  בהלצה:" מי אתה מספר חסום?". בעודי מדבר חולפת דליה אחותי על פני. עוצרת ושותפה להאזנה.

"האם אתה אלי ארזי מאשדות יעקב ?”  כן השבתי.  האם יש לך קשר למאיר ארזי מאשדות? - שאל. השבתי בחיוב . לקחתי אויר... והפסקה קצרה והוספתי: מאיר ארזי ז"ל הוא אבא שלי  אשר טבע לפני שבעים שנה, כאשר הייתי בן חמש, אחותי דליה בת חצי שנה, ואחותנו הגדולה גילה, בת 10 .

"איך הגעת אלי"- אני שואל אותו. "שמי אברהם בנקל" הוא אומר ומוסיף-" ראיתי את שמך כמה פעמים בתקשורת בנושא נהריים וחשבתי לחפש וליצור קשר."

ואז הוא מוסיף  לתדהמתי:" אני הוא זה שהוציא את אביך מאיר ממי הים לפני 70 שנה!"

שתיקה של תדהמה ...

"אבא מאיר", כך מסביר לי אלי ארזי,  היה מראשוני אשדות, עוד ב"גשר הישנה" עוד טרם הקמת אשדות. אבא טבע בשנת 1949 ,לפני שבעים שנה. מעולם לא ידענו מי היה עד לכך ומה בדיוק קרה. ידענו רק שיצא כמלווה לקייטנה בבת גלים שבה הייתה גם אחותנו גילה בת עשר.

לדבריו של אברהם בנקל, שהיה אז חבר גבת בן 19, והיום הוא כזכור בן 89,  הוא הכיר את אבי מאיר, שהיה בשנים ההם בגיל 32, בשיחת משותפת של המבוגרים בחוף ליד בת גלים. גם ילדי גבת היו בקייטנה. שוחחו וכך הכירו.

לפתע, כך מספר אברהם בנקל, שמנו לב שהילדים נסחפים בים. קמנו ורצנו מהר לעזור ולחלץ את הילדים מהים. היו מערבולות חזקות שסחפו את הילדים לעומק הים והילדים צעקו לעזרה...

אבא ואני שחינו לעומק הים, מוציאים ילד ילד  וחוזרים שוב למים עד אחרון הילדים חילצנו. לקראת הסוף סימן לי אבא אותות מצוקה וקרא לי לעזרה כשהוא מחזיק את הילד האחרון בעומק המים.  אביך מאיר  העביר לי את הילד האחרון שמשה מהים, ונשאר במים. הבאתי את הילד לחוף וחזרתי מיד לעזור למאיר לצאת מהמים.

מאיר ביקש ממני שאחזיק אותו, ואכן אחזתי בו חזק, וכך משכתי אותו כשראשו מעל המים ואנחנו מדברים.

ואז פתאום ראשו צנח והוא לא אמר מילה יותר. הוצאתי אותו מהמים והנחתי אותו על החוף, עשיתי לו הנשמה אך ללא הועיל. להפתעתי גם לא הצלחתי להוציא לו מים מהראות.

הזעקתי טנדר שהיה בסביבה, ופינינו את אבא לבית החולים רמב"ם בחיפה. בבית החולים  קבעו שאינו נושם ואז קיבל אביך זריקת אדרנלין ללב ( טיפול מקובל אז, עם השנים התחילו להשתמש ב"שוק" חשמלי).

דבר לא עזר. ונקבע מותו.

לאחר כשלושה שבועות נקראתי לתחקיר המשטרתי לספר על המוות הלא-טבעי, לכאורה. בחקירה הפתיעו אותי ונאמר ונקבע שמאיר לא טבע אלא נפטר מדום-לב.

"אלו פרטים" אומרים דליה ואלי ארזי " שמעולם לא ידענו ולא סופר לנו!"

"זאת ועוד, עיתוי הסיפור היה בלתי יאמן, הייתה  מתוכננת אזכרה משפחתית למחרת שיחת הטלפון .אזכרה משפחתית לאמא ואבא. והסיפור הזה היה אמור להיות במרכזה של האזכרה.

כנס השבט נדחה מסיבות שונות ודליה ואני נסענו לאחותנו הבכורה גילה מרימצ'יק בחדרה. ומשם נסענו שלושתנו  לבית אבות בנאות אפקה לפגוש את אברהם בנקל בן ה-89.

להפתעתנו פגשנו איש חסון  וחזק ודיבורו כמי שגילו חמישים שנה. ברור ובהיר  וצלול וזוכר כל פרט כאילו לא חלפו 70 שנה מאותו האירוע הטרגי.

השיחה הייתה ארוכה ומרתקת, וגילה אחותנו הוסיפה ואמרה : "אני היית שם"! הפעם היה זה אברהם בנקל שהיה מופתע מאד ושאל שוב ושוב: "את היית שם? את היית במים"?  גילה סיפרה בדמעות: "אני הייתי הילדה האחרונה במים. אבא אמר לי שהוא לא יכול יותר. אני ניסיתי לעזור לו, אבל מה כבר יכולה לעזור ילדה בת 10? ...עד שאתה הגעת...

הקלטנו וצילמנו את האירוע שהיה מרגש מאד ומטלטל. נפרדנו אחרי כשעתיים בחיבוקים נשיקות ודמעות מאברהם בנקל יקירנו.

באזכרה המשפחתית שנערכה זמן מה אחרי שנדחתה, הייתה ההקלטה של הסיפור שמעולם לא סופר. חשנו כולנו התרגשות גדולה. נוסף פרק חשוב לחיינו ונסגר מעגל אחרי שבעים שנה!

לעיתים, מעומק הסערה, וזה מה שקרה לי במקרה זה, אתה לא מצליח לדלות עוד צילום אחד, אולי שיר. אפילו ציטוט משיר.

החלטתי לשוב לתחילת הסיפור:" לעולם אבא הוא הגיבור שלך..."

לא ייאמן!