בית החרושת "אשד"

מאת שולה אבישר

המאמר פורסם לראשונה בעלון מס' 135 שראה אור ביולי 2017

הולכים לבית החרושת!", הודיעה אסתר" הגננת. נהדר! יום מלא חוויות נכון לילדי הגן.

משאיות גדולות עולות על המשטח ופורקות אשכוליות ותפוזים לתוך מיכלים ענקיים, ואחר

כך הם מתנקים במים שנשפכים עליהם.

בתוך בית החרושת מטרטרות מכונות. קופסאות מתכת, צנצנות זכוכית ובקבוקים רצים בסרט נע

ומתמלאים בריבות, מיצים ושימורים (קונסרבים בלשון החברים של אז).

ב"חבתניה" העובדים מפליאים לחשק בחישוקי מתכת חביות של עץ.

לסיום – שתיית הדרן (מיץ הדרים) מתוק ומרווה ישר מן הברז של הדוד הגדול. איזה כיף!

בדצמבר 1937 התקיימה באשדות אסיפה סוערת. הנושא: הקמת בית חרושת לשימורים (בשטח שבו נמצא היום מפעל "לוג").

לאחר דיונים רבים הוחלט לגשת להקמת בית החרושת.

בשנת 1938 החל בית החרושת "אשד" לעבוד. בהתחלה התמקדו בשימורים ובמיץ.

העיקרון היה לספק תוצרת של ירקות ופרי משדות הקיבוץ.

למרות החוסר בעובדים מקצועיים והקשיים בהקצאת כספים להתקנת מיכון מתאים, גדל בית החרושת "אשד".

הוחלט לגוון את מוצריו. תוצרתו שווקה בחו"ל ובשוק המקומי בארץ.

צה"ל היווה לקוח חשוב, בעיקר של הריבות של "אשד", שנעמו לחיכם של החיילים.

אפילו קליפות התפוזים והאשכוליות היוו מוצר רווחי מכוניות הובילו מאות טון של הקליפות למשקים בארץ, בעיקר בגוש חרוד, ושם הכינו מהם תחמיץ (מזון לפרות).

כמו בתחומים אחרים, הפילוג היכה מכה קשה את "אשד". בכל זאת, באסיפות של שני האשדותים בנובמבר 1952 הוחלט להמשיך להפעיל את בית החרושת ולהתחלק ברווחים.

בשנת 1959 נחתם הסכם בין שני האשדותים, מעגן ושער הגולן על הפעלה משותפת של "אשד". השותפות נמשכה כשנה וחצי, ובסופה הוחלט על סגירה מוחלטת של בית החרושת.

היום אפשר לגשת למתחם "לוג" ולראות חלק מהבניינים הישנים של "אשד".

אבל, אי - אפשר לשתות את ההדרן המתוק והמרענן, ללקק ריבות מפירות שונים ולטעום משימורי הזיתים המלפפונים, הכרוב , העגבניות, פלחי האשכוליות, המשמשים ועוד.

אלו שזוכרים את הטעמים של אלו, בוודאי מתגעגעים ומצרים על המפעל שהיה ואיננו עוד.

התמונות המצורפות למאמר התגלו לאחרונה (מאי 2020) בגנזך המדינה ומקורן באוסף התצלומים של הצלם זולטן קלוגר. תיעוד התמונות נערך בשנים 1940 ו-1944.

תודה מיוחדת לשאול קאופמן על ההפנייה לגנזך המדינה.