ישראל להבי
ישראל נולד בעיירה נייז‘ין באוקראינה להורים דתיים לובה (לבית מוזיקנסקי) וחנוך נוז‘ניצקי. להוריו נולדו שנים עשר ילדים (7 נפטרו ממחלות ילדות). המשפחה היתה עשירה. האב שען צורף וסוחר. הבית היה דתי אך ישראל מרד בלימודי הדת ועבר ללמוד בבי"ס כללי. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1925 מתוך ציונות והתיישבו בכפר סבא. ישראל השלים את לימודי התיכון בבי"ס מקווה ישראל ואח"כ הצטרף לתנועה הקיבוצית. הוא שמע שיש ברמת הכובש חלוצה צעירה המעוניינת בספרות רוסית האהובה עליו כל כך וכך נוצרו קשרים בינו ובין ז‘ניה והם היו למשפחה ברמת הכובש שם נולדה ביתם הבכורה דליה. ישראל עבד בסלילת כביש כפר מל"ל רמתיים ולאחר שלוש שנים עברה המשפחה לכפר סבא וישראל היה לנהג משאית בקואופרטיב. בשנת 1938 נולד בנם השני מוטק‘ה וישראל החל פעילותו בהגנה. הוא יצא לקורס מ"מ ראשון של ההגנה בג‘וארה שהתקיים בדצמבר 37 ינואר 38 ימי המרד הערבי הגדול. לאחר הקורס היה למפקד מחלקת גפירים בקלמניה. בשלב מסויים רצתה המשפחה לחזור לקיבוץ ובהשפעת גפני וליזה באו לאשדות יעקב וישראל עבד שנים רבות בנהגות. הוא היה מוכתר אשדות יעקב בשנים 1944 עד 1948 השתתף בפריצה לעתלית הוביל את המעפילים לקיבוץ בית אורן נתפס ע"י הבריטים וישב בכלא שבועיים. בשנים אלו נולדו הילדים רותי ואורי. ישראל גם השתתף כנהג בשיירות לירושלים בתש"ח. בזמן הפילוג היה ישראל מזכיר אשדות מאוחד. אחר כך היה גם אקונום ועבד במפעל הגבס בגשר. בתחילת שנות ה-60 נכנס לעבוד במפעלים האזוריים בצמח כמנהל המוסך ולאחר מכן כמנהל תחנת הדלק. בעבודתו זו התמיד עד גיל 70 ולאחר מכן עבד בכרכיה שפתח מחדש באשדות עד שאושפז בערב ראש השנה ונפטר בערב יום כיפור שבע שנים לאחר מות רעייתו. ייזכר כאדם יפה חזק "דוגרי" בעל חוש הומור סקרן נאמן מסור וגאה בקיבוצו אשדות יעקב. הותיר בנים ובנות נכדים ונינים. הבת רותי ממשיכה דרכו בקיבוץ אשדות יעקב והנכד יותם עם משפחתו ממשיך דרכו בקיבוץ המעפיל.