המטס שהוטס וטס על טס של אובך - עצמאות 2018

סבל ותאר- מיכה תמיר

ביום העצמאות עליתי לרמת סירין לצפות ולצלם את המטס שהובטח כי טרם היו כמותו במיוחד בפריפריה.
טיפסתי עד למרגלות טורבינות הרוח במרחק שאפשר לשמוע את פעולתן. עמק הירדן נח לרגלי אפוף אובך אפור.
עליתי לשם כי רציתי לצלם את המטס המפואר באופן שהמצלמה תקלוט את הנוף שמתחתיו ולא רק שמיים אבוכים.
מזל שלבשתי ארוך וחבשתי כובע טמבל כי צל לא היה שם. אך האובך במקרה זה שימש אותי כמסנן קרינות אור וחום. בדרך פגשתי אידיוטים נוספים כמוני שציפו גם הם לגלות את אמריקה. חלקם הביאו ילדים וטף שסבלו משעמום וזבובים, כך שמשפחותיהם היו עסוקות בלהעסיקם בהמתנה למפגן האווירי. 
אני מקווה מאוד שהביאו אתם מים, כריכים, ממתקים ומשחקי לוח. בכדור לא נוח לשחק שם כי הוא עלול להתגלגל עד מנחמיה או להסתבך בסבך העשב המתייבש שנותר מהחורף ושם ייבלע על ידי נחש, נמייה, שועל או תן. (המקום והאווירה התאימו לחפש את הנסיך הקטן).
עדר צבעוני של פרות שימש כמטרת מיקוד המצלמה.
קול רעש אופייני למסוקים שימש כמגלה מוקדם של המטס. שלושה מסוקים עברו באדישות מעל אשדות. אחריהם באו עוד שלושה גבוהים יותר. קיוויתי שלא ייתקלו בחסידות הבודדות שחגו באזור.
ואז במפתיע עברו עוד שלושה מסוקים ואחריהם עוד שלושה (ספרתי). זמזום מבלבל של מטוסים קלים, התריע על בואם מכוון עמק המעיינות מעט קשה היה לבודדו מזמזום החרקים שעופפו סביב. הם הופיעו. שלושה ועוד שלושה. לא עשו מאומה חוץ מלטוס צפונה. קשה היה לאתרם בתוך האובך והנוף הצבעוני.
אחריהם חלפו בקול רעם אופייני מטוסי קרב. כולם טסו היישר צפונה כאילו שמשהו מחכה להם שם. חלפה במוחי מחשבה שבוודאי הודיעו מראש לירדנים, לסורים, לאיראנים ולרוסים. (האמריקאים ממילא יוצאים מהאזור).
בשלב הזה הבינותי את הפרינציפ ונסעתי חזרה הביתה.