המאפייה

מאת שולה אבישר

"בזיעת אפך תאכל לחם." בראשית ג‘, 17

לחם – במקורות נקשרו למילה זו משמעויות רבות: מזון יסודי המוגש עם מלח לאות שלום והכנסת אורחים לבאים בשערי היישוב; כשהאדם מאושר, הוא אוכל לחם, ובצר לו הוא נמנע מלאכול אותו; אפשר להסיק מהכתוב במקרא, שיש ללחם כוח מחזק ומנחם – "לחם לבב אנוש יסעד." תהילים ק"ד, 15.

אחד המבנים הראשונים שנבנו לאחר העלייה לגשר ב-1924, היה המאפייה. אכן, החלוצים שעבדו בפרך והסתפקו במעט מזון, היו זקוקים לחומו ולניחוחו המנחמים של הלחם היוצא מהתנור. היום אפשר לראות את המאפייה בגשר הישנה ואף לאפות בה.

באשדות הוקמה המאפייה בקרבת מקום למטבח ולחדר האוכל. ריח הלחם הנאפה נישא למרחקים. בבקרים אפשר היה לגשת ולשנורר רבע כיכר חמה וטעימה. בימים שבהם כמעט ולא היו "דברים טובים" (דברים מתוקים), הלחם שימש בסיס לממרחים שונים וערבים לחך: שום הנמחץ ונמרח על פרוסת לחם חמה עם מלח; חמאה צהובה, שנחבצה מחלב הפרות והוגשה בצלוחיות קטנות ושטוחות; "שמלץ" – דבלולי בצל מטוגן בשומן עוף – שפרוסות הלחם השחור והטרי טבלו בו; ריבה שהוכנה בקיבוץ. כל אלו תיבלו את הלחם החם והיוו מעדנים לחך הלא מפונק של ילדי וחברי אשדות. בימי שלישי נאפו עוגות שמרים אישיות עם קינמון. בימי שישי פונקו תושבי הקיבוץ בחלות קלועות. לעיתים נאפו במאפייה עוגות טורט עם קצפת מחלבון ביצים לאירועים משמחים: לידות, נישואים, ימי הולדת וחגים.

לאחר הפילוג נכללה המאפייה במתחם המזון שנבנה (חדר אוכל, מטבח, אקונומיה, חדר להכנת חלב וגבינות, מאפייה). מלכה אבני ז"ל ניצחה ביד רמה על אספקת דברי המאפה לתושבי אשדות מאוחד. רבים מאיתנו זוכרים את הלחם השחור והטעים, את החלות, את הלחמניות עם הבצל והסומסום ואת העוגות שיצאו מבית היוצר שלה. בדצמבר 1965 כותבת מלכה:

"המאפייה – בניגוד לענפים אחרים, קשה לתכנן מראש את כמויות הייצור. הדבר תלוי בגורם מאוד לא יציב – התיאבון של ציבור האוכלים. המאפייה שלנו מספקת 150 ככרות לחם ליום רגיל וצנימים בכמויות זעירות לחולים בלבד. 
אך לא על הלחם לבדו יחיה האדם... לכן אופים אנו גם עוגות: לכל החברים פעמיים בשבוע, ובמלאת יובל – לחבר. לכל הילדים – פעמיים בשבוע ולכל ימי ההולדת.
בעיקר סואנת המאפייה בשעות "התעשייה הפרטית". כאן מצויות הבעיות כגרגרי קמח: האפייה הפרטית גוזלת שליש מכמות השמרים, שבקנייתם תלויים אנו בחנות בטבריה. אותה חנות לא תמיד יכולה לספק לנו את כמות השמרים הדרושה.
הבחורות הבאות לאפות אינן מביאות איתן כלי אריזה. כבר נתרוקנה המאפייה מכל כליה.
כן נעלמו באורח פלא כלי עבודה חשובים, שאין כלל להשיגם בארץ. איני יכולה אפילו... לצאת מן הכלים."     

הזמנים השתנו. מחיר הקמח עלה. בחדרי החברים צצו תנורי אפייה. אם בעבר נאפו העוגות ב"סיר פלא" על פתיליות, עבודה קשה שדרשה מיומנות רבה, המלאכה נעשתה הרבה יותר קלה. במשך הזמן הגיעו למסקנה, שזול יותר לקנות לחם מן המאפיות הגדולות בצפון. בשנת 1974 נסגרה המאפייה באשדות מאוחד.

הניחוח שהתפשט ברחבי הקיבוץ וטעמם של הלחם הטרי והמאפים, נשארו בזיכרונותיהם של אלו אשר זכו ליהנות מתוצרי המאפייה שלנו.